חג הסוכות במדרגת צילא דמהימנותא
איתא בגמ' (ברכות ז.) "ומי איכא ריתחא קמיה קודשא בריך הוא, אין דתניא וקל זועם בכל יום", ובהמשך הגמ', ואימתי זמן כעסו, "בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה מיד כועס הקב"ה".
זה עומק ההגדרה של ישיבה בסוכה בצילא דמהימנותא, ושצריך שתהיה צלתה מרובה מחמתה. הגמ' אומרת שכל תשמישו של אדם הוא עושה בסוכה, אוכל בסוכה, ישן בסוכה ומטייל בסוכה, א"כ גם בשעה שהחמה זורחת עבודת האדם היא להיות בסוכה, וזה ממתיק את הכעס של הקב"ה, בחג הסוכות כשישראל יושבים בצילא דמהימנותא מתגלה צלתה מרובה מחמתה, וזה מפקיע את הכעס של "בשעה שהחמה זורחת וכו'".
ידועים דברי הגמ' (עבודה זרה ג.), שלעתיד לבוא כשאומות העולם מבקשים שכר הקב"ה נותן להם מצוה קלה וסוכה שמה, ומיד מקדיר עליהם חמה והם בועטים ויוצאים. "מקדיר עליהם חמה" זה מעורר את השורש שהקב"ה כועס, וא"כ מה שהם מבעטים ויוצאים והולכים לבתיהם זה לא רק מחמת תוקף החמה, שזה פשוטם של דברי הגמ', אלא הם מבעטים בסוכה כי הם רוצים להסיר את המהות של הסוכה, שלא יהיה צילא דמהימנותא צלתו מרובה מחמתה, אלא יתגלה החמתה, ויהיה הגילוי של מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה. זה העומק של בועטים בסוכה, לא בועטים בסוכה ונכנסים לבתיהם, אלא בועטים בסוכה לעורר את המציאות של "בשעה שהחמה זורחת וכו'.
וכנגד אומות העולם, בחג הסוכות מתגלה ההיפך מהמציאות של "מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה", בחג הסוכות מתגלה צילא דמהימנותא שהוא כתר לעומת כתר. לעומת הכתר של אומות העולם שמניחים כתריהם בראשיהם, כשבני ישראל יושבים בסוכה מתגלה בהם ג"כ אור הכתר. הכתר של בני ישראל הוא מדין הסכך שנמצא מעל ראש האדם שיושב בסוכה, ומדין כלל הסוכה שעוטפת את האדם בתוכה.
מדרגת כתר כהונה, כתר מלכות וכתר תורה
ידועים דברי המשנה במסכת אבות (פ"ד משנה י"ג), "ר' שמעון אומר ג' כתרים הם, כתר כהונה כתר מלכות כתר תורה וכתר שם טוב עולה על גביהן". בכללות ממש, ד' כתרים הללו הם כנגד המועדים של חודש תשרי, ראש השנה הוא זמן של כתר מלוכה, יום כיפור שניתנו בו לוחות שניות הוא זמן של כתר תורה, חג הסוכות הוא כנגד ענני הכבוד שהיו בזכותו של אהרן, זהו כתר כהונה, ושמיני עצרת בבחינת "עצרו עמי עוד יום אחד", זה מעין ההבחנה של קודם שנברא העולם היה הוא ושמו לבדו, בו מתגלה הכתר שם טוב שעולה על כולם.
יסוד ידוע הוא בדברי חז"ל שכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, כלומר, בכל פרט גנוז כל אור הכלל. נתבונן בס"ד בחג הסוכות, איפה גנוז בו הכתר כהונה, כתר מלכות, כתר תורה, והכתר שם טוב שעולה על כולם.
"כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" (ויקרא כג מג), הגמ' בסוכה (יא:) מביאה מחלוקת בביאור הפסוק, לחד מ"ד היינו סוכות כפשוטו, ולחד מ"ד אלו ענני כבוד שהם כנגד אהרן הכהן. א"כ בכללות בחג הסוכות מתגלה מדרגה של כהונה, מדרגתו של אהרן הכהן. ובפרטות, בחג הסוכות יש גילוי של מים, והיינו מכוח החסד של אברהם אבינו, כמ"ש (בראשית יח ד) "יקח נא מעט מים", ואהרן הכהן הוא ג"כ בבחינת איש חסידך, וכמו שאומרים רבותינו עיקר החסד זה המשכת המים. א"כ כוח החסד שמתגלה בחג הסוכות זהו השפע של המים.
שורש מדרגת מים בסוכות
ישנם שני שורשים למים בחג הסוכות, ניסוך המים שנעשה להדיא במים, ושורש נוסף הוא למ"ד שהפסוק (בראשית ב ו) "ואד יעלה מן הארץ" הוא שורש דין הסוכה (סוכה יא:), נמצא שכל יסוד הסוכה הוא במים. א"כ בחג הסוכות מתגלים שני פנים של מים, פן אחד הוא בניסוך המים, ופן שני הוא שכל עצמותה של הסוכה שעל שם סכך היא קרויה, הסכך הזה הוא ממים, על אף שלדינא ממים פסול, מ"מ משם מקור הילפותא של "ואד יעלה מן הארץ", אלו הם שני פנים לשורש המים בסוכה.
שני אופני המים הללו הם דבר והיפוכו, ניסוך המים זה ירידת המים מלעילא לתתא, המים יורדים עד השיתין, ולעומת זאת השורש השני למים הוא משורש דין הסכך, "ואד יעלה מן הארץ", הרי שזה מים שעולים מתתא לעילא. נחזור שוב, ניסוך המים הוא מלעילא לתתא, ודין הסוכה עצמה הוא מתתא לעילא, "ואד יעלה מן הארץ".
יסוד המים שנאמר באברהם אבינו הוא במדרגת ניסוך המים, "יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם" (בראשית יח ד), אומר הגר"א שזה מדרגת ניסוך המים שיורדים עד השיתין, כשם שהרגליים יורדים לתתא, כך ניסוך המים שנעשה בחג הסוכות הוא מים שיורדים מלעילא לתתא. והמים האלו הם משורש כוחו של אברהם אבינו "יקח נא מעט מים". ולעומת זאת, מדין אהרן הכהן אלו מים שעולים מתתא לעילא, משורש "ואד יעלה מן הארץ". א"כ מדין אברהם מדרגת המים היא מים שיורדים מלעילא לתתא עד לשיתין, "יקח נא מעט מים", ומדין אהרן הכהן אלו מים שעולים מתתא לעילא, ועלייתם מתתא לעילא היא גופא עומד על גביו של אדם, ואהרן הכהן גופא הוא מדרגת המים.
שורשי המים הללו שמתגלים בחג הסוכות הם במדרגה של כתר כהונה, בבחינת חסד הנשפע שהוא בבחינת המים. בהקבלה לאברהם ואהרן שאצלם נתגלה שורש המים, כתר הכהונה מתגלה בשניהם, כתר נצב בראש המלך, מדין אברהם אבינו שזהו מים שיורדין עד לשיתין, זה מים לתתא, ומדין מדרגתו של אהרן הכהן שזה מים שעולים מתתא לעילא, המים עולים על גבי ראשו של האדם, ושם מתגלה מדרגת הכתר בראשו של מלך.
נתבונן, חלק מעבודתם של הכהנים היא לברך ברכת כהנים, "כה תברכו את בני ישראל" (במדבר ו כג), שנצטוו הכהנים לברך את בני ישראל באהבה, ועיקר מטבע הברכה הוא "וישם לך שלום" (שם כו). הצורה שבה הכהנים נושאים את כפיהם ונושאים את ברכתם לעם היא מעל ראשי העם, ככתר על גבי ישראל, ועיקר הברכה היא בחתימה, "וישם לך שלום", לפי שזה עיקר מדתו של אהרן הכהן, אוהב שלום ורודף שלום, ולכן בברכה עצמה נאמר וישם לך שלום. סוכה נקראת סוכת שלום, "ופרוס עלינו סוכת שלומך", המהות של "סוכת שלום" מושרשת באוהב שלום ורודף שלום, ובברכת הכהונה של "וישם לך שלום", שהכהנים פורסים את כפיהם כדוגמת סכך מעל ראשי העם, [שורשו כמובן נמצא בכפרת, בכרובים שפורסים את כפיהם]. הרי ששורש המציאות של ברכת כהנים מתגלה בעומק בחג הסוכות.
יתר על כן, 'ברכה' היא מלשון 'הברכה', מלשון המשכה, וכידוע עד מאוד לשון ברכה-המשכה הוא בבחינת בריכת המים, ההברכה של המים, המשכת השפע של המים, וזהו עומק חג הסוכות שמתגלה בו מדרגת המים, משורש ברכה.
לפי"ז נבין בבירור, הזכרנו את מדרגתו של אהרן ואת מדרגתו של אברהם, במדרגת אהרן המים עולים מתתא לעילא, ואילו מדין מדרגתו של אברהם המים יורדים לתתא, לשיתין. וביתר חידוד, מדין מדרגתו של אהרן המים עולים מתתא לעילא כנשיאות כפיים, "אד יעלה מן הארץ", ולמעלה נמצא שורש הברכה, ה'הברכה', שם השורש של מדרגת הברכה של הגשמים שיורדים מלעילא לתתא.
וביחס לחג הסוכות, אנו מתחילים את חג הסוכות במדרגה של מים מתתא לעילא, שזה תחילת מדרגת הסוכה כבר מליל ט"ו. מצות סוכה מתחילה כבר מהלילה, כזית ראשון דאורייתא ליל ט"ו, איתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא, בבוקר היה ניסוך המים, כמבואר במשנה שהיו מנסכים את המים בתמיד של שחר, וזמן השירה שלו היה כבר בלילה, לחלק מהשיטות ניסוך המים כשר בלילה, אבל עיקר הזמן שלו הוא זמן תמיד של שחר שעמו היו מנסכים את המים. ובעומק, האור של המים שעולה מתתא לעילא, שזה מצות הסוכה, מתחיל כבר בישיבת ליל ט"ו בסוכה, ומשם נמשך ההמשכה של "יקח נא מעט מים" שלוקחים מים מן השילוח ועושים עמו ניסוך המים, וזה יורד מלעילא לתתא. והגילוי של ה'מלעילא לתתא' הוא בסוף החג, שמזכירים גבורות גשמים בסוף היו"ט בשמיני עצרת, וכנזכר שגשם זה ההמשכה של המים מלעילא לתתא.
בעומק, מנהג ישראל בראש השנה לעשות תשליך, והמנהג לעשות תשליך על המים ובדברי רבותינו יש כמה טעמים לכך, ואחד מן הטעמים הוא שמושחים את המלכים על המים כדי שתמשך מלכותם, ראש השנה הוא דין של מלכות, תמליכוני עליכם, והרי מושחים את המלכים על המים. לפי זה מדרגת המים מתחיל כבר בראש השנה, מה שמושחים את המלכים על המים כדי שתימשך מלכותם, זה מדין מדרגת זמן, והמלכות נמשכת עד מדרגת חג הסכות. מכוח הארת המים שמתגלה בראש השנה מושחים את המלכים על המים, ויש המשכה של ההמלכה עד מדרגת חג הסוכות, שהוא במדרגת מים.
ביארנו בקצרה ממש את מדרגת כתר כהונה, אהרן הכהן בבחינת "איש חסידיך", אברהם אבינו בבחינת "יקח נא מעט מים", וצירופם יחד, שראשיתם הוא במדרגת ראש השנה, וההברכה של המלכות נמשך עד חג הסוכות שזהו חג שיסודו הוא במים, כמ"ש בגמ' (ר"ה טז.) "ובחג נידונים על המים".
צירוף כתר כהונה וכתר מלכות
כעת יבואר מהו הצירוף של כתר כהונה עם כתר מלכות שנתבאר. המשנה אומרת (שם) "בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרום וכו', ובחג נידונים על המים", יש שני יחסיות של "בחג נידונים על המים", כל חג יש דבר שנידון בו, בפסח נידונים על התבואה, בשבועות נידונים על עצי האילן, ובחג הסוכות נידונים על המים, מצד היחס הזה הדין על המים שייך למהלך של ג' רגלים, כך סדר המשנה. ביחס נוסף הדין של סוכות שייך לחודש תשרי שבו נאמר "בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון", שזה מדין "מלך במשפט יעמיד ארץ" (משלי כט ד).
א"כ הדין של המים בחג הסוכות יש לו שתי יחסיות, ביחס אחד זה סוגיא דג' רגלים, וביחס שני דין זה שייך לחודש תשרי, לדין בראש השנה שבו כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרום, ומתחילת חודש תשרי בראש השנה מתחיל מדרגה של מלכות. אז כפשוטו עיקר זמן ההמלכה הוא בראש השנה, "תמליכוני עליכם", ובהרחבה יותר, בכל עשרת ימי תשובה אומרים בתפילה מטבע לשון של מלך, "המלך הקדוש" ו"המלך המשפט", וכן ביוה"כ מטבע הברכה של החתימה הוא "מלך מוחל וסולח", בעשרה ימים הללו מזכירים להדיא את המלכות. אבל בעומק מדין המים שמתגלה בראש השנה מתגלה שתמשך מלכותו עד חג הסוכות, כל זה הוא בכלל ההמשך של ההמלכה.
כידוע עד מאוד 'סוכה' בגימטריא 'מלך' עם הכולל, רבותינו אומרים עוד רמזים ביחס לקשר בין חג הסוכות למלכות, 'חג סכות' גימטריא 'מלכות', 'סכת דוד' גימטריא 'מלכות'. א"כ ההגדרה היא שהמלכות נמשכת מראש השנה ויהכ"פ, ומושחים את המלכים על המים, אז נמשך ההמלכה עד חג הסוכות שהוא במדרגת מים. הגילוי של המלוכה בראש השנה ויהכ"פ הוא בעולם העליון המופשט שלא נראה לעין הרואה, אבל כשמגיע חג הסוכות ויושבים בצילא דמהימנותא, יושבים בסכך, אז מתגלה התמליכוני עליכם בפועל. זה העומק שהאבות הקדושים, ובכללות כל השבעה רועים, יורדים לסוכה, להשלמה של ההמלכה.
בסוכות מתגלה ההשלמה של ההמלכה בפועל, במה שיושבים מתחת צילא דמהימנותא שזה אור מלכותו יתברך שמו, 'סוכה' בגימטריא 'מלך' כמו שהוזכר, בחג הסוכות מאיר ההמלכה בחוש, בפועל ממש בעולם העשיה. זה העומק הנורא שמתגלה בחודש תשרי שכולו יסוד של ההמלכה, תחילתו באופן רוחני, הקב"ה יושב ודן, והגילוי של זה הוא רק בעליונים, אבל בחג הסוכות מתגלה ההמלכה בחוש, שרואים בפועל שיושבים בצילא דמהימנותא ומלכם על גבם שזה אור הסוכה, זה שלימות מקום ההמלכה בפועל ממש.
הגילוי של המלכות בראש השנה הוא בגדר דינא דמלכותא דינא, ומבואר בדברי רבותינו (רמ"ע מפאנו ועוד) שכאשר נעשה ההמתקה של הדין, מתגלה ההמתקה מ"קל מלך יושב על כסא דין", והוא עוקר מכסא דין לכסא רחמים. כלומר, מתחלה זה מדרגה של דינא דמלכותא דינא, אבל לאחר מכן כשחל כוח הרחמים, אז מצטרפת האות א' למילה דין ועולה לשם אדנות, שם אדנות הוא דין ממותק. בכללות ביום ראשון של ראש השנה יותר מאיר הדינא דמלכותא דינא, והיום השני שאז יש דינא רפיא, דין ממותק כידוע עד מאוד, זהו צירוף של הא' עם הדין, שם אדנות, זה העומק שמתגלה בראש השנה.
אבל כשמאיר הגילוי של חג הסוכות יש מיתוק גדול יותר, כידוע עד מאוד אותיות 'סוכה' הם גימטריא של הויה ואדנות ביחד, כ"ו וס"ה. א"כ בראש השנה מתחיל מדרגה של דין, ובהמשך נשאר דין אבל זה הופך להיות דין ממותק יותר, הקב"ה עוקר מכסא דין לכסא רחמים, ובחג הסוכות מתגלה מדרגה עליונה יותר שיש מיתוק גמור של הדין והופך להיות כולו רצון. היפך לשון הגמ' בברכות "קל זועם בכל יום", מתגלה בחג הסוכות שאין קל זועם בכל יום, זה עומק מדרגת צילא דמהימנותא, שצלתה מרובה מחמתה.
בעומק, ראש השנה הוא חג שהלבנה מתכסה בו, כמ"ש "בכסה ליום חגנו" (תהילים פא ד), כלומר, יש בו רק גילוי חמה ולא גילוי לבנה, כאן העומק של הדין שמתגלה בראש השנה. ראש השנה הוא ג"כ ראש השנה למלכי אומות העולם (ראש השנה ב.), ואילו למלכי ישראל ר"ה הוא באחד בניסן, אז באחד בתשרי שהוא ראש השנה של מלכי אומות העולם, מתגלה בו הכתרת המלך של אומות העולם. ודאי שכל מלך ומלך יש לו את זמנו שלו, אלו סוגיות בע"ז, אבל כללות ההמלכה של מלכי אומות העולם היא בראש השנה, לפי"ז נמנית השנה שלו, ושם מתגלה ה"כתריהם בראשיהם".
לפי זה, העומק של הדין שמתגלה בחודש תשרי הוא דייקא בראש השנה, לפי שאז הלבנה מתכסה ורק החמה גלויה, וזמן תוקף הדין הוא בשלש שעות ראשונות שאז חמה זורחת והמלכים נותנים כתריהם בראשיהם. וזמן הזריחה הוא זמן הכעס בכלל כל השנה כולה, אבל בפרט בא' תשרי שהוא ראש השנה למלכי אומות העולם ואז משתחוים לחמה ומיד הקב"ה כועס. לכך אומרים חז"ל ששלש שעות ראשונות בראש השנה זה עדיין לא זמן ריצוי, ולא לתקוע בשופר בשעות אלו, אלא רק לאחר מכן. נחדד, העומק של הדין שמתגלה בראש השנה הוא מכוח כיסוי הלבנה וגילוי החמה, ותוקף הדין שמתגלה בראש השנה הוא האופן של מלכי אומה"ע משתחוים לחמה, אלא שנעשה מיתוק כמו שהוזכר, עוקר מכסא דין לכסא רחמים מכוח תקיעת שופר.
אבל כאשר מגיע חג הסוכות, חג הסוכות זה במדרגה של ט"ו לחודש שאז הלבנה מאירה בשלימותה, כאן העקירה בעומק ממדרגת תוקף החמה. היפך ראש השנה שהלבנה מתכסה, ומתגלה תוקף החמה שהוא עומק שורש הדין של המלכים שמשתחוים, במדרגת חג הסוכות מתגלה הלבנה במילואה, וכלפי החמה כמו שהוזכר מתגלה הצילא דמהימנותא שצלתה מרובה מחמתה, כאן מונח עומק ההארה של חג הסוכות.
כידוע עד מאוד בדברי רבותינו, "אך בצלם יתהלך איש" (תהילים לט ז), בזמן החתימה במסירת הפתקים בהושענא רבא ושמיני עצרת, אם בן אדם רוצה לדעת אם נגזר עליו חיים או ח"ו להיפך יעמוד בצילה של לבנה ויראה אם יש לו ב' צללים או צל אחד וכו', וזה הסימן האם נגזר עליו חיים או לאו. כלומר, כל החיים שמתגלים בגזירה השלימה בהושענא רבה, שזה סיפא של הימים הללו של כתיבה וחתימה, ראש השנה ויוהכ"פ שהסיפא שלהם זה הסיפא של חג הסוכות, החיים הללו מתגלים בצל של לבנה. צל של לבנה זה הצילא דמהימנותא, היפך ה"כסה ליום חגנו" שהלבנה מתכסה לגמרי, מתגלה הצלתה של לבנה, שזה עומק המדרגה של חג הסוכות, צלתה מרובה מחמתה, ובעומק זה צלו של לבנה כמו שנתבאר. זה עומק ההארה של החתימה של הדין, החתימה הזו של ישראל היא במדרגת הרחמים, היא לא במדרגה של ראש השנה "מלך במשפט יעמיד ארץ", אלא במדרגה של תימשך מלכותו עד חג הסוכות, וכשיש את המשכת מלכותם זה עומק ההארה של המיתוק של חג הסוכות.
מדרגת יומא אריכתא בחג הסוכות
הגמ' בביצה אומרת שיש חילוק יסודי בין ארבעת המינים לסוכה עצמה, ארבעת המינים מצוותם רק ביום ולא בלילה, ולדוגמה, אתרוג שהוקצה למצוותו יש כאן הפסק, כי ביום אפשר ליטול את האתרוג ובלילה אי אפשר וחוזר חלילה, זה מצוה של הפסק, ממילא זה לא קדושה גמורה. לעומת זאת, מצות ישיבת סוכה זה ז' ימים רצופים, יום ולילה, אין הפסק לכל הז' ימים, בלשון הגמ' "כיומא אריכתא דמיא". כל השבעה ימים הם כיום אחד ארוך, ולכן קדושתה עליה שאסור ליהנות מהסוכה, קדושתה אינה פוקעת אלא כשהיא נופלת.
נתבונן, הגמ' בריש ביצה מגדירה את שני הימים של ראש השנה כיומא אריכתא, אלו שני ימים של ראש השנה, ואת חג הסוכות מגדירה הגמ' ג"כ כשבע יומי אריכתא, זה בעצם העומק של כל חודש תשרי.
חודש תשרי מתחיל ממדרגה של יום דין, הזכרנו שהיום הראשון של ראש השנה הוא דינא קשיא, והיום השני של ראש השנה הוא כבר דינא רפיא. בעומק, היום הראשון הוא דין כפשוטו, זה מדרגת "מלך במשפט יעמיד ארץ", אבל ביום השני של ראש השנה כבר מאיר האור של יומא אריכתא, על אף שבהגדרה ברור שגם היום הראשון הוא במדרגת יומא אריכתא, אבל כל זמן שזה יום ראשון עדיין לא נגלה בבירור שזה יומא אריכתא, מכיון שיש לו דין של קדושת עצמו, אבל ביום שני של ראש השנה מתגלה האריכות שהשני הוא המשך של ראשון, אז מתגלה המדרגה שנקראת ארך אפים.
י"ג מידות של רחמים זה מדרגת ארך אפים, כל דבר שמתארך הוא במדרגת ארך אפים. יום ראשון של ראש השנה עדיין לא מאיר בו בבירור האור של היומא אריכתא, של הארך אפים, זה דינא קשיא, אבל יום שני של ראש השנה מאיר בו ההארה של יומא אריכתא, אז מאיר בו יותר ההארה של מיתוק כמו שהוזכר, זה הא' שמצטרפת לדין, במקום דינא דמלכותא דינא ישנו שם אדנות. ביום שני של ראש השנה הדין ממותק כי מאיר ההארה של היומא אריכתא.
אבל העומק היותר גדול שמתגלה ביומא אריכתא הוא בחג הסוכות, הזכרנו את דברי הגמ' שחג הסוכות הוא יומא אריכתא, כל השבעה ימים הללו נקראים מצוה אחת, הגמ' מגדירה את זה כ"יומא אריכתא". כלומר, ההארה שמתגלה בחג הסוכות היא האור שמגלה את ההתנוצצות של הארך אפים, את אותו אור שמתגלה כבר בראש השנה.
ואולם, בראש השנה האור הזה מאיר במדרגה של שני ימים, למקרה של שני ימים לכשעצמם יש דוגמה נוספת בהלכה, יום כיפור ושבת שרצופים זה לזה יש להם דין של יום אחד לענין עירובין ולשאר דברים כמו שמבואר בפוסקים, וזה במדרגה של שני ימים. הן כל ראש השנה שהוא שני ימים, והן יום כיפור שהוא סמוך לשבת, שקדושת יוכ"פ וקדושת שבת הופכים להיות קדושה אחת, קדושה אריכתא, בהם מאיר ההארה של שני ימים. בסוכות, לעומת זאת, מתגלה שבעה ימים של יומא אריכתא, אז כפשוטו ודאי שיש כאן תוקף גדול יותר של שבעה ימים, וזהו העומק של האור של האריכות שמתחיל בראש השנה ויום כיפור ומתפשט לסוכות, אבל ישנו עומק נורא בשבעה ימים במדרגת יומא אריכתא.
גילוי אחד במלכות דלעתיד לבוא
איתא בחז"ל (שבת קיח:) "אלמלא משמרים ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים", לכאורה לא מובן מהו העומק בשני שבתות, הרי בין כל שבת ושבת יש יומין דחול, אבל כשמאירים את האור של חג הסוכות שכל שבעה ימים הם יומא אריכתא, נמצא שמשבת עד יום שישי זה יומא אריכתא, ומיד באה שבת אחריה, ואז שני השבתות מחוברות יחד. בעומק על זה נאמר אלמלא משמרים ישראל שני שבתות מיד נגאלים, זה האור של הגאולה דלעתיד לבוא, חג הסוכות גנוז בו האור של הלעתיד לבוא. אנו אוחזים עכשיו במדרגה השניה של הכתר, כתר מלכות, בחג הסוכות מתגלה המדרגה של "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד ט), והיה ה' למלך על כל הארץ זה מלכות דלעתיד לבוא, שאז יתגלה מלכותו יתברך שמו.
"ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", כפשוטו הזכרנו את זה ביחס לכתר שם טוב שעולה על כולם, שזהו השם אחד ושמו אחד שיהיה לעתיד מעין שהיה בעבר, קודם שנברא העולם היה הוא אחד ושמו אחד, שם טוב, וגם לעתיד יחזור השם טוב. אבל בפרטות לסוגית המלוכה, "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", כלומר, המדרגה של גילוי אלקות מצדו יתברך שמו זה ה' אחד ושמו אחד, וכשזה מתלבש בזמן זה מתגלה באופן כזה שכל הימים הם יום אחד, יומא אריכתא. זה ההארה שמתגלה בחג הסוכות של שבעת ימים. שבעה ימים יצרו את מציאות החלוקה במעשה בראשית, יום ראשון שמים וארץ, שני רקיע וכו' בכל סדר הבריאה, אבל כשמתגלה האור של יומא אריכתא לכל שבעה ימים במדרגת שבעת ימי בראשית, אז מתגלה שהכל נברא ביום אחד, אז יש כלי להאיר את ה"ה' אחד ושמו אחד". האור הזה של "ה' אחד ושמו אחד" מתחילה האיר רק ביום ראשון, כמו שדורשים חז"ל על הפסוק "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" (בראשית א ה), יום ראשון לא נאמר אלא יום אחד שהיה רק יחידו של עולם, וביום שני כבר אין מציאות של יחיד. אבל כשמאיר האור בעומק פנימיות חג הסוכות שכל השבעת ימים הם יומא אריכתא, אז תמיד מאיר היום אחד, לא יום ראשון ושני ושלישי, אלא מאיר תוקף ההארה שהכל במדרגה של אחד. דווקא אז יש כלי להארה של "והיה ה' למלך על כל הארץ", למלכות דלעתיד לבוא.
המלכות דלעתיד לבוא היא מלכות במדרגה שכולו אחד, והכלי לזה הוא מדרגת חג הסוכות שהוא גימטריא מלך כמו שהוזכר. בחג הסוכות מאיר האור של סוכה, האור של האחד, האור של המלכות אחד, זה נקרא כתר מלוכה. הכתר מצרף את הכל ומצרף את כל הימים ליום אחד, ואז המלכות היא במדרגה של אחד כמו שנתבאר.
בעומק, הרי עיקר המלכות שמתגלה בזמנים היא במדרגה של יום שבת קודש, שבת מלכתא, שבת המלך כלשון הרמב"ם, אבל מדין האור של כל השבעה ימים שהם במדרגת יומא אריכתא, המלכות לא מתגלה רק ביום השביעי, אלא המלכות מתגלה כבר ביום ראשון, ובכל הימים, כי כל השבעה ימים הם יומא אריכתא. ובעומק ברור לכל בר דעת מי מאריך את כל השבעה ימים, הראשית והאחרית, הראשון שהוא אחד והאחרית שהיא מדרגת שבת קודש, ומכוח כך מאיר כל השבוע כולו במדרגת מלך. זה נקרא בעומק כתר מלכות, זה מלכות שמתגלה בכל יום ויום, מלכות שהיא אחד במדרגת "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", אז מאיר כבר מהראשית הארת כתר מלכות. זה ההבחנה שבה שבעה ימים של סוכה הם דין של ז' ימים, ו'סוכה' גימטריא 'מלך' כמו שהוזכר, כי כבר ביום ראשון של 'סוכה' מאיר האור של המלכות, האור של המלך. זה העומק הנורא של האור שמאיר בסוכות מעין האור דלעתיד לבוא, "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים" (ישעיה ל כו), 'שבעתיים' זה האור של כל השבעת ימים שיהיה במדרגה של יום אחד, זה תוקף הגילוי.
זה העומק בדברי הגמ' (נדרים ח:) שלעתיד לבוא עתיד הקב"ה להוציא חמה מנרתיקה, מה הוא נרתיקה של החמה, יש בזה כמה פנים, ביאור אחד הוא שנרתיק החמה הוא הלילה, הלילה מצמצם את הארת החמה, וזה הופך להיות נרתיק לחמה. אבל כשיאיר האור שכל הימים הם יומא אריכתא, יומא אריכתא של חג הסוכות, זה מגלה בעומק שאין יום ולילה שמפסיק ביניהם שהוא מדרגה של נרתיק של חמה, אלא כל ההארות מאירות בבת אחת, זה נקרא עתיד הקב"ה להוציא חמה מנרתיקה, שאור כל השבעה ימים מאיר בבת אחת. זה מ"ש בקרא "ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים", כאור של כל השבעה בבת אחת, זה העומק של הארת החמה שעתידה להתגלות במהרה בימינו.
וא"כ שלימות המלכות היא איננה בראש השנה שתמליכוני עליכם, אלא שלימות המלכות שנמצאת כאן לתתא, כמו שהוזכר בראשית הדברים שמתפשט כוח המופשט של המלכות, ומתגלה בחוש בסוכות, אז יושבים בצילא דמהימנותא אצל מלכותו יתברך. ובעומק בסוכות מתגלה המדרגה של סוכה, כוח המלכות שמצרף את כל השבעה ימים, ואז היא הופכת להיות אחד, יומא אריכתא.
נתבונן, האושפיזין שיורדים בסוכה, שבעת הרועים, הרי אברהם חי בזמן מסוים, יצחק לאחר מכן, ויעקב לאחר מכן, אמנם היו ביניהם שנים משותפות כמו שאומרים חז"ל, ויוסף ג"כ חלקו נמצא עם יצחק ויעקב, אבל משה ואהרן חיו בזמן אחר לגמרי מהאבות, וכן דוד חי בתקופה שונה לחלוטין. בחג הסוכות מתגלה שכל השבעה רועים מגיעים בבת אחת, זה היומא אריכתא של כל השבעה ימים, במדרגת נפש זה מתגלה שכל השבעה רועים באים בבת אחת, ומי ברישא, בכל יום ויום הם משתנים כסדר שאנחנו נוהגים לומר. מ"מ האור הפנימי שמתגלה בחג הסוכות הוא שכל השבעה רועים מצטרפים יחד. זה העומק של השבעתיים, שהאור של כל השבעה ימים מאיר בבת אחת, של היומא אריכתא שהיא מצוה אחת. אור כזה לא היה גם לאבות, הרי לכל אחד מהאבות היה אור לעצמו בזמן שהוא היה ובמעט שהם היו ביחד, אבל בחג הסוכות מאיר העומק הנורא של האור שכל השבעה רועים מצטרפים יחד בכל יום ויום מהשבעה ימים. זה האור של חג הסוכות, הפנימיות של חג הסוכות מתגלה באור העליון שמצרף את כל הימים כולם למדרגה של אחד, את כל הנפשות כולם הוא מצרף למדרגה של אחד, זה עומק הדבר.
שורש אחד במדרגת מקום
עד עתה עסקנו במדרגת זמן ובמדרגת נפש, במדרגת זמן זה שבעת ימים בבת אחת, במדרגת נפש זה כל השבעה רועים בבת אחת, וכעת נבאר את מדרגת אחד מדין מדרגת מקום. יש דין שקרקע עולם כולה נחשבת למקום אחד, "סדנא דארעא חד הוא" (קידושין כז:), זה נאמר ביסוד הדין הפנימי, אבל בחוש הנראה לעין, כאשר האדם בונה בית הבית שלו נמצא היכן שהוא נמצא, הוא יכול לעקור את מקום מגוריו ממקום למקום, אבל את הבית כמעט אי אפשר לעקור ממקום למקום. בחג הסוכות שמתגלה שסוכה היא דירת עראי, מתגלה שאפשר לעשות את הסוכה בכל מקום, זה הצירוף שמצרף את כל המקומות לבית אחד. אמנם נאמר תשבו כעין תדורו, אבל יש הבדל יסודי בין ה"תדורו" שמתגלה בבית, למה שמתגלה בחג הסוכות, בבית הוא דר תמיד באותו מקום, ואילו בסוכות הוא יכול לשבת בסוכה אחת ביום אחד ובסוכה שניה ביום שני, והוא יכול לקחת את אותה סוכה ממקום למקום, שמה מתגלה "סדנא דארעא חד הוא" שהיא מצטרפת לכל מקום בעולם.
הזכרנו כמה פעמים את היסוד של ר' חיים שיש דין שיהיה קרקע לסוכה, לא רק כי זה היכי תימצי שהרי אם אין קרקע היכן הוא ישב, אלא יש דין קרקע לסוכה. אז כאשר האדם יושב בסוכה הוא יושב בקרקע, וכל האנשים בעולם יושבים על אותה קרקע, בזה מתגלה הסדנא דארעא חד הוא. בבית אין דין של קרקע, בסוכה יש דין שיהיה קרקע, וכשיש דין של קרקע בעצם כולם יושבים באותו סוכה, אז הסוכה מצרפת את כל יושבי תבל, כל אחד איפה שהוא עשה סוכה, כאן מונח בסוכה האור לכך שהיא חוזרת ומצרפת את כולם. אז מה שעכשיו מתגלה הדירת עראי מהצד התחתון שבו, בבחינת סוכת דוד הנופלת, בעומק, הסוכה שאפשר להעתיק אותה ממקום למקום בעצם מצרפת את כל הקרקע בבת אחת.
הדוגמה השורשית והבהירה לכך היא במ"ש "בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים", בתחילה הם נסעו ממצרים ורעמסס, ואז הם הגיעו למקום שנקרא סוכות, שם הם התחילו לשבת בסוכות ולכן זה נקרא סוכות. כהגדרה כוללת את כל המ"ב מסעות הם נסעו עם סוכותיהם, כמו שפירקו והקימו את האהל, כך למ"ד סוכות ממש עשו להם גם את הסוכות הם פירקו והקימו בכל פעם. לפי"ז נבין בעומק את דברי הגמ' בשבת (לא:) שעל אף שהם נסעו ממקום למקום זה חשוב באותו מקום, מכיון שכתוב "על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו" כאותו מקום דמי. הסוכות, הם נסעו אתם ממקום למקום, אבל כל המקומות שהם נסעו במדבר ונשאו אתם את הסוכות מוגדרים לדינא כאותו מקום, זה השורש הפנימי של האור של חג הסוכות, סדנא דארעא חד הוא.
בעומק, המקור של מצוות סוכה הוא במ"ש "בסוכות הושבתי את בני ישראל", בהגדרה השורשית כמובן זה מתגלה בבירור בסוכות שעשו בני ישראל, שהעבירו אותם ממקום למקום וכמקומו דמי, אז התגלה בדין של הסוכות שסדנא דארעא חד הוא. ויתר על כן השורש הפנימי של זה התגלה בעצם המשכן עצמו שזה נחשב מקומו, על אף שהם פירקו והקימו את המשכן, וכך גם בסוכה. אבל בעומק זה מהצד התחתון של סוכות כפשוטו, למ"ד סוכות ממש עשו להם. אבל למ"ד סוכות ענני כבוד, אותם עננים הרי נסעו אתם כל המ"ב מסעות, אותה סוכה ממש עברה איתם ממקום למקום, לא פירקו אותם ולא הרכיבו אותם, אותם עננים נסעו אתם לכל מקום, וזה השורש לסוכה שאנו עושים.
ע"פ זה נבין מה שמבואר בפוסקים, שכאשר האדם עושה סוכה יש מעלה גדולה בכך שיסמן איפה היה דופן מזרח, דופן צפון, דרום ומערב, ולשנה הבאה יניח את הקרשים במקומם, והטעם הוא שזה דומיא דמשכן, כשם שבמשכן כל קרש היה קבוע במקומו, כך ראוי שיהיה בסוכה. יתר על כן, לפי מה שנתבאר השתא אין דין שהקרש יהיה באותו מקום, אלא שהסוכה תהיה באותו מקום, וממילא גם הקרשים צריכים להיות באותו מקום לפי סדרם. אם הוא משנה את הסדר של הקרשים, ביאור הדבר שהוא פירק והרכיב, כשמפרקים ומרכיבים במקום אחר הדרך להחליף בין הצדדים ולהרכיב באופן אחר, אבל אם זה נבנה באותו מקום, הרי שהסוכה כולה נשארת באותו מקום, והקרשים מורכבים כסדרם.
ביארנו שמצד התפיסה התחתונה של סוכות, סוכות ממש עשו להם, בכל מסע פירקו את הסוכה והקימו אותה מחדש במקום אחר, אבל זה קרוי אותו מקום, כמקומו דמי. אבל מצד התפיסה העליונה שהסוכה היא זכר לענני כבוד, ענני הכבוד לא נתפרקו והורכבו מחדש, אלא נשארו כמות שהם. זה העומק הפנימי של חג הסוכות, ולכן כל הסוכות שאנו עושים מאז יציאת מצרים, בעומק זה אותה סוכה, אותם עננים שהאירו לבני ישראל ביציאתם ממצרים, אותם ענני מים "ואד יעלה מן הארץ" שהם השורש לדין הסכך, העננים הללו ממשיכים לשאת אותנו מיציאת מצרים עד השתא. נמצא שאנחנו יושבים באותה סוכה בה ישבו אבותינו ביציאת מצרים, ובעומק זו אותה סוכה שישב בה יעקב, "ולמקנהו עשה סוכות" (בראשית לג יז), כל הסוכות כולם הם אותה סוכה.
הגמ' (סוכה לז:) אומרת שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת, בעומק למ"ד שסוכות זה מדין ענני הכבוד כך זה היה בפועל, כל ישראל באמת ישבו באותו סוכה ביציאת מצרים. כאן השורש שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת, ולא רק ראויים אלא בפועל כל ישראל יושבים באותה סוכה, כמו שנתחדד שהסוכה שאנו יושבים בה היא אותה סוכה שהיתה מימות עולם. וזו ג"כ הסוכה שעתידה להיות במהרה בימינו, שהיא שורש הסוכה הגמורה דלעתיד לבוא, אז יאיר האור של הסוכה במדרגת האחד, "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". זה עומק מדרגת יומא אריכתא במדרגת מקום.
נתבאר א"כ מהו שורש ה'אחד' בסוכה, במדרגת נפש, זמן ומקום. בנפשות זה כל השבעה רועים בבת אחת, בזמן זה כל השבעה ימים שהם יומא אריכתא, ובמקום שסוכה כבמקומו דמי והסוכה היא אותה סוכה בכל מקום. בסוכה שאנחנו יושבים בה כל השבעה ימים, אנחנו יושבים במקום שהוא אותו מקום, באותה סוכה שהיתה מימות עולם, כל הימים שאנחנו יושבים בסוכה זה יומא אריכתא, ובסוכה הזו מתגלה כל הנפשות כולם ששורשם בשבעה רועים. זה מה שאמר הלל אם אני כאן הכל כאן, אז כפשוטו זה נאמר כלפי שכינה, והעומק בזה הוא ההארה של הסוכה, 'הלל' בגימטריא שם אדנות שזה מדרגת הסוכה, כמו שנתבאר הסוכה עצמה היא בגדר שם אדנות ומאיר בה הויה על גבם, מ"מ הסוכה מאיר בה האור של "אם אני כאן הכל כאן", הכל במדרגת אחד, במקום, בזמן ובנפש, הכל כלול בבת אחת. זה עומק הכתר מלכות שמאיר בחג הסוכות, משורש יסוד האחד.
מדרגת כתר תורה בחג הסוכות
המדרגה השלישית שמוזכרת במשנה היא כתר תורה. ג' פעמים עלה משה רבינו להר סיני, ובפעם השלישית שהיתה מראש חודש אלול עד יום הכיפורים הוא זכה לקבל את הלוחות, וג' העליות להר הם הכנה ליום הכיפורים שהוא יום שניתנו בו לוחות אחרונות, זהו זמן מתן תורה. וההארה של מתן תורה של יום הכיפורים ממשיכה גם לחג הסוכות, יסודות הדברים כתובין בליקוטי מוהר"ן ברס"ו, הגילוי של חג הסוכות הוא בבחינת עובר במעי אמו, "תסכני בבטן אמי" (תהילים קלט יג). בחג הסוכות מתגלה תורה כמו שהוזכר, והשורש של תורה בחג הסוכות הוא בבחינת עובר, עובר במעי אמו נר דלוק על ראשו ובא מלאך ומלמדו כל התורה כולה, זה האור שמאיר בתוך הסוכה, בא מלאך ומלמדו כל התורה כולה כי הוא כעין עובר במעי אמו, "תסכני בבטן אמי".
יתר על כן, על לוחות ראשונות נאמר בגמ' בריש ע"ז שהיו לומדים תורה ולא היה שוכח, אבל בלוחות שניות לומדים ומשכחים. כך גם כשיוצא התינוק לאויר העולם בא מלאך וסטרו ומשכח את התורה, כלומר, התורה שלומדים במדרגת עובר במעי אמו היא תורה שיש בה שכחה. והדבר יובן ע"פ מה שנתבאר שבלוחות שניות לומדים ומשכחים, והאור של לוחות שניות של יוהכ"פ ממשיך במדרגת חג הסוכות שהוא בבחינת עובר, כמ"ש "תסכני בבטן אמי", ולכך עובר במעי אמו יוצא לאויר העולם ומשכח, משורש התורה של הלוחות השניות.
הגמ' בשבת מביאה שבשעה שבני ישראל אמרו נעשה ונשמע הם קיבלו שני כתרים, ובשעה שחטאו ניטלו מהם הכתרים הללו. שני הכתרים הללו הם מצדו יתברך שמו כשהוא מדבר, ומצדם כשהם אומרים נעשה ונשמע, זה אותם שתי כתרים כמו שאומרים רבותינו, ולאחר מכן ניטלו מהם הכתרים וניתנו למשה כמו שמבואר שם בגמ', ומסביר רש"י שזה מדרגת אהל של משה בבחינת "בהלו נרו עלי ראשי" (איוב כט ג), שזה מה שנאמר ביחס לעובר במעי אמו. א"כ בחג הסוכות מתגלה האור של דברי התורה ומתגלה ההארה של משה רבינו, אהל דמשה שהוא מדרגת הדברי תורה, שהוא מדרגת הכתרים שקיבל מבני ישראל, זה מדרגת כתר תורה שמאיר בחג הסוכות.
בעומק, כאשר העובר נמצא במעי אמו יש לו שני כתרים, כתר אחד זה ההיקף של העובר במעי אמו, וכתר שני זה הנר שדלוק על ראשו, זה נקרא כתר על גבי כתר. נתבונן, ביחס לג' הכתרים, כתר כהונה, כתר מלכות וכתר תורה, מפורש ברבותינו בהרחבה לחלק מן השיטות שכתר תורה עולה על כולם, כלומר הוא עולה על כתר כהונה וכתר מלכות. יש את הסוגיא של כתר שם טוב שעולה על גביהם, אבל ביחס לשלשה הראשונים שהם כתר כהונה, כתר מלכות וכתר תורה, אזי כתר תורה עולה על כתר כהונה וכתר מלכות. זה העומק של עובר במעי אמו שיש לו שני כתרים, הכתר התחתון זה עומק האור שמאיר בחג הסוכות במדרגה של כתר מלכות, מה שהוא נמצא במעי אמו, והכתר על גבי כתר הוא מה שהוא נמצא במעי אמו ובא מלאך ומלמדו כל התורה כולה, זה העומק של הכתר תורה שהוא על גבי כתר כהונה וכתר מלכות. עובר הוא במדרגת חג הסוכות, במדרגת נר דלוק על ראשו, וכאשר מאיר האור של המדרגה של כתר כהונה וכתר מלכות, כתר תורה עולה על גביהם.
כתר תורה עולה על גביהם, זה העומק במה שנאמר שאדם צריך לעסוק בדברי תורה בחג הסוכות בתוך הסוכה, הגמ' מחלקת בין עיוני לבין למיגרס, אבל ביסוד הדברים האדם צריך לעסוק בתוך הסוכה בדברי תורה. האור של התורה גנוז בתוך מדרגת חג הסוכות, זה האור של כתר על גבי כתר כמו שנתחדד. בפשטות האדם צריך לעסוק בדברי תורה בסוכה מדין שהוא צריך להיות כולו בסוכה, זה העומק שהזכרנו קודם לכן בכתר מלכות שכל הסוכה זה מדרגה של חיבור של הכל, והשורש של החיבור הוא בדבר שאין לו הפסק בין יום ללילה, זה שייך לתורה שנאמר בה "והגית בו יומם ולילה" (יהושע א ח), ולכן צריך לעסוק בדברי תורה גם בתוך הסוכה. אבל בפרטות לעניינא דידן, הכוח לעסוק בתורה בסוכה הוא מחמת אור הכתר תורה, כתר על גבי כתר שמאיר בסוכה, לכן יש דין לעסוק בסוכה בדברי תורה.
האור הפנימי שגנוז באור הסוכה הוא האור של התורה עצמה. ולפי"ז נבין את עניין הסעודה לגמרה של תורה ביום שמיני עצרת, יש שאלה ידועה מדוע שמיני עצרת נקרא גומרה של תורה, הרי לא בכל מקום גמרו את התורה בכל שנה, כמו שמפורש בחז"ל שבמערבא נהגו לגמור אחת לג' שנים, אז מדוע גמרה של תורה זה בשמיני עצרת. ולפי מה שנתבאר השתא, העסק של הדברי תורה שמתגלה בחג הסוכות שגנוז בתוכו הוא עדיין במדרגה של לומד תורה ומשכחה, יום כיפור הוא במדרגה של לוחות שניים, לומד תורה ומשכחה, חג הסוכות במדרגת עובר שיוצא לאויר העולם ומשכח, ולכך עושים סעודה בשמיני עצרת, עצרו עמי יום אחד, מעכבים את השכחה בעוד יום. ואחרי היום האחד כשמגיעים ימי החורף, זה כבר במדרגה של יוצא לאויר העולם ומשכחה.
רל"א צירופי אותיות בבחינת גמרה של תורה
בשמיני עצרת אנחנו עושים סעודה לגמרה של תורה, אבל מהצד התחתון, כי מכאן ואילך יוצא לאויר העולם, אחרי ה"עצרו עמי יום אחד" הוא יוצא מהסוכה, הוא יוצא לאוירו של עולם, אז נעשה בא מלאך ומשכחו. בלשון רבותינו יש ש'סוכה' בגימטריא 'מלאך', ומהצד התחתון, היפך המלאך שמתגלה בקדושה בבחינת סוכה, כשהעובר יוצא לאויר העולם בא מלאך ומשכחו. זה הכוח של עושים סעודה לגמרה של תורה, גומרים את הדבר, גומרים את האור של ההשפעה של סוכה מדין מדרגת התורה, ואז יוצא לאויר העולם ומשכח, זה הצד התחתון של גמרה של תורה.
אמנם, הצד העליון של גמרה של תורה הוא הדביקות במדרגה העליונה של התורה, במדרגה של כתר תורה, וכתר על גבי כתר. ומהו כתר על גבי כתר, בפשטות "כתרי תורה" בלשון חז"ל אלו תגים, כך מבואר בגמ' שמספרת על רבי עקיבא שהיה דורש כתרי אותיות, שכשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שעוסק בכתרי אותיות, א"כ בפשטות בדברי חז"ל הביטוי כתרי תורה נאמר תמיד על התגין. אבל בעומק, הכתר תורה שהוא "כתר על גבי כתר" הוא למעלה ממדרגה של תגין, כתרי תורה סתם זה שייך למדרגה של תגין, אבל כתר על גבי כתר זה המדרגה שנקראת בעומק גמרה של תורה.
נפתח את הדברים, ונבאר לפי זה גם את הכתר שם טוב שעולה על כולם. המילה 'סכה' במילוי אותיות עם הכולל עולה בגימטריא רל"א, כידוע עד מאוד רל"א הם הרל"א שערים פנים ואחור, שכל צירופי האותיות עולים למנין רל"א. א' עם ב', ב' עם א', א' עם ג', ג' עם א' וחוזר חלילה, כל אופני צירופי האותיות עולים רל"א, ויש רל"א פנים ורל"א אחור, א' עם ב' זה נקרא פנים, ב' עם א' זה נקרא אחור, כל אופני שורשי צירופי האותיות הם רל"א, רל"א בגימטריא ס'כ'ה' כמו שנתבאר. נתבונן, האור של הדברי תורה שמתגלה בסוכה הוא בצירופי האותיות, קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה כמו שאומרת הגמ' בסוכה, הקטן הזה עליו נאמר בעומק הגמ' הידועה (שבת קד:) אתו דרדקי לבי כנישתא ודרשו את האותיות, א' ב' אאלפך חכמה אאלפך בינה, גימל דלת גמול דלים וכו'. זה המדרגה של קטן שאינו צריך לאמו, וקטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, בזה מתגלה בעומק האור הפנימי שגנוז בדברי תורה של חג הסוכות, פנימיות האור שגנוז בסוכה הוא האור של כל צירופי שורשי האותיות.
נתבונן, גמרה של תורה זה הרי כלל התורה כולה, והרי דברי תורה נמשלו לארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, אין להם סוף, מהו השורש שבכל זאת מונח בו כל התורה כולה, בשורשי צירופי האותיות יש את כל התורה כולה, כי מכאן ואילך זה אידך פירושא זיל וגמור. שורשי צירופי האותיות, הם נקראים גמרה של תורה. האותיות הם שורשי התורה, ואופני כל צירופי האותיות נקראים כתרה של תורה שלמעלה מהתגין של הכתרים של האותיות.
צירוף התורה כולה מכוח רל"א צירופי האותיות, זה העומק הפנימי של האור של התורה. זה האור הצפון לצדיקים לעתיד לבוא, "כי יצפנני בסכה" (תהילים כז ה), זה האור שצפון בסוכה. כאשר האדם נמצא במעי אמו בא מלאך ומלמדו את כל התורה כולה, כיון שזה כל התורה כולה יש פה בחינה של גמרה של תורה, לימוד כל התורה כולה. וכשהוא יוצא לאויר העולם מלמדים אותו אותיות, אז לכאורה זה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, כשהוא היה עובר במעי אמו לימדו אותו כל התורה כולה, וכשהוא יוצא לאויר העולם הוא משכח, זה ודאי מאידרא רמא לבירא עמיקתא, אבל לאחר מכן הוא חוזר ולומד מההתחלה את האותיות.
אבל בעומק ההסתכלות שונה לגמרי, הזכרנו ש'סכה' במילוי אותיות בגימטריא רל"א שזה שורשי כל האותיות כולם, בבחינת "תסכני בבטן אמי", כשהאדם נמצא בבטן אמו מלאך מלמד אותו כל התורה כולה, 'מלאך' בגימטריא 'סוכה' כמו שהוזכר, לא המלאך שמכה ומשכח תלמודו כשהוא עומד לצאת לאויר העולם, שזה המלאך התחתון, אלא המלאך העליון שמלמד אותו כל התורה כולה כשהוא נמצא במעי אמו. המלאך שמלמדו תורה הוא במדרגת חג הסוכות, ובעומק אז מאיר בו האור הפנימי של חג הסוכות, שמלמדו כל התורה כולה בחג הסוכות.
זה הטעם לכך שעושים סעודה לגמרה של תורה ביום האחרון, לא מהצד התחתון של השכחה כמו שהוזכר קודם לכן, אלא מהצד העליון של גמרה של תורה, מצד האור של כל צירופי כל התורה כולה שגנוז במעמקי אור חג הסוכות, וכשהוא יוצא לאויר העולם מתחילים ללמד אותו אותיות בשביל להזכיר לו את מה שהוא שכח, את מה שהוא למד במעי אמו, צירופי אותיות שהם גמרה של תורה, זה מדרגת אתו דרדקי לבי מדרשא ודרשו באותיות וכו'.
"טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" (תהילים קיט עב), במדרגת הבל פיהם של תשב"ר שלא טעמו טעם חטא מתגלה עיקר עסק התורה, אז מצד אחד זה הבל פיהם של תשב"ר שלא טעמו טעם חטא, אבל מהצד השני השגתם בתורה זה השגה של קטנות בלבד. אבל בעומק מה שלא טעמו טעם חטא זה המעלה של "אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב ויתכפר לו" (סוכה נג.), שזה האור של חג הסוכות, אשרי מי שלא חטא זה תשב"ר קטן שאינו צריך לאמו וחייב בסוכה, וכשהוא יוצא לאויר העולם מלמדים אותו את האותיות. א"כ בתשב"ר יש את שני המעלות, מונח בו המעלה שלא טעם טעם חטא, "אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא", ומאידך גם מונח בו עומק המעלה של הרל"א צירופי שערים של האותיות כמו שנתבאר, אמנם מיד כשהוא יוצא לאויר העולם הוא משכח, אבל מיד מלמדים אותו את האותיות כבר בקטנותו, מלמדים אותו את האותיות עצמם, את הרל"א שערים.
ומעין המעלה הזו של קטן, כך כל אדם ואדם מתחיל את לעסוק בדברי תורה שמחזירים אותו לכל התורה כולה, מה שהוא למד במעי אמו, זה האור של הדברי תורה שגנוז בחג הסוכות, באור הסוכה עצמה. האור הזה שהוא אור הצפון לצדיקים לעת"ל, הוא "כי יצפנני בסכה ביום רעה" (תהילים כז ה), זה האור תורה שעתיד להתגלות במהרה בימינו, אור הצפון שצפון בתוכו מדרגת חג הסוכות, זה האור הצפון של הדברי תורה.
מדרגת כתר שם טוב
לפי"ז נבין את עניין כתר שם טוב שעולה על כולם, כפשוטו בדברי חז"ל ובמפרשים כתר שם טוב הוא מדרגת שמו יתברך, שם הוי"ה. יתר על כן, שם טוב זה השם הוי"ה שמצטרף לאדנות, ובעומק הוא מעל האדנות, זהו שם שמים ששורה על הסוכה, כמו שנתבאר לעיל. חג הסוכות נאמר בו "חג הסוכות תעשה לך" (דברים טז יג), אבל מצד שני דורשת הגמ' חג הוקש לחגיגה, מה שם שמים שורה על החגיגה אף שם שמים שורה על הסוכה. שם שמים ששורה על הסוכה הוא שם הוי"ה ששורה על שם אדנות, זה כפשוטו כתר שם טוב שעולה על כולם שמתגלה בחג הסוכות, שם שמים ששורה על הסוכה זהו כתר שם טוב.
בעומק, 'שם טוב' בגימטריא שנ"ז, ועם הכולל זה עולה למנין שנ"ח, בצד התיקון 'משיח', ובקלקול כידוע זה 'נחש'. בהקבלה למה שהוזכר קודם לכן, האור שמתגלה בסוכה הוא האור של הדברי תורה, של רל"א פנים של הצירופי האותיות, האור הזה הוא האור שעתיד לגלות משיח במהרה בימינו. זה נקרא "תורה חדשה מאתי תצא" כדרשת חז"ל חידוש תורה מאתי תצא, חידוש תורה נובע משורשי צירופי האותיות, זה שם טוב עולה על כולם.
נתבאר א"כ ששם טוב הוא שמותיו של הקב"ה, וכידוע כל התורה כולה היא שמותיו יתברך, אז בכללות כיון שנתבאר שהאור שמאיר בתוך הסוכה עצמה הוא האור של הדברי תורה, אז כשמאיר בתוך הסוכה האור של הדברי תורה, בעצם מאירים בה שמותיו של הקב"ה. זה עומק הכתר שם טוב, לא רק שם ההוי"ה שהוא שורש כל השמות כולם, אלא בהרחבה יותר שכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, אז מאיר במהות הסוכה האור של כל התורה כולה, שהיא שמותיו של הקב"ה.
אבל בעומק, ביארנו שהאור של התורה שמאיר בסוכה הוא אורו של משיח, שם טוב עולה על כולם זה כתרו של משיח, שם טוב שהוא בגימטריא משיח זה האור של צירופי האותיות. כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת, כל אחד מישראל הוא אות אחת בתורה כדברי חז"ל, כל אחד עומד היכן שהוא עומד לעצמו, אבל כשכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת אז מצרפים את כל השישים רבוא אותיות של התורה בסוכה, הסוכה הזו מונח בה כל התורה כולה, ואז יש כאן את כל צירופי האותיות יחד, כי כולם יושבים ביחד באותה סוכה. זה נקרא צירופי האותיות בפועל, כל נשמה יש לה אות, וכשכל נשמות ישראל מצטרפים יחד בסוכה אחת, מונח באותה סוכה כל התורה כולה, לכך עושין סעודה לגמרה של תורה אחרי סוכות.
זה מדרגת כתר שם טוב שעולה על כולם, שם טוב הוא במדרגת אחד, ברור לכל בר דעת שאם יש שתי שמות אז כבר אין טוב, שנים הוא שורש יום שלא נאמר בו כי טוב כי נברא בו המחלוקת, אז אם נאמר שם טוב הרי שיש רק שם אחד. בהגדרה הכוללת זהו שם הוי"ה, עכשיו ישנם שני שמות, הוי"ה ואדנות, לא כשאני נקרא אני נכתב, אז כל סוכה שהיא גימטריא הוי"ה ואדנות, מהצד התחתון זה פירוד של הוי"ה ואדנות, אם זה שתי שמות אז זה לא שם טוב, אבל לעת"ל "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", אז יהיה רק שם הוי"ה, זהו שם טוב.
מהצד העליון סוכה מצרפת את ההוי"ה והאדנות, ואז היא מגלה את השם טוב שצירף הוי"ה ואדנות, ולא הבדיל אותם. אבל בעומק השם הוי"ה שהוא אחד זה בשורש, אבל היא מגלה את ההתפשטות של כל הבריאה כולה שהיא שם אחד. זה האור של הרל"א שערים, זה האור של הסוכה שהוזכר שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת, שכולם יושבים באותו סוכה במדרגת אחד, וזה גופא העומק של צירופי התורה.
סוכה במדרגת קטן שאינו צריך לאמו
מכאן המקור למנהג ישראל שבגמרה של תורה בשמחת תורה רוקדים כולם יחד, הן הת"ח המופלגים והן פשוטי עם, כולם שמחים יחד לגמרה של תורה. כידוע תמהו על כך מי צירף את כולם בבת אחת, יש אמנם מדרגה ששייכת ליוהכ"פ שעושים תשובה והתרת נדרים להתיר להתפלל עם העבריינים, יוכ"פ הוא יום שניתנו בו לוחות שניות שזה מדרגה של בעלי תשובה, זה ההארה שמתגלה בכל נדרי מתירין להתפלל עם העבריינים. אבל האור שמאיר בחג הסוכות, שהוא האור של צירוף הרל"א שערים פנים ואחור של הבל פיהם של תשב"ר, במדרגת קטן שאינו צריך לאמו כפי שנתבאר, זה מדרגת התורה של חג הסוכות של צירוף כולם יחד.
לפי"ז נבין מהי מדרגת קטן שאינו צריך לאמו, אז כפשוטו כמו שהוזכר קטן שאינו צריך לאמו הוא כבר לא שייך למדרגה התחתונה של צריך לאמו, אלא הוא שייך למדרגה שהוא לומד את האותיות. בעומק, קטן שצריך לאמו שייך למדרגה של מה שהוא היה עובר במעי אמו ויונק משדי אמו, הוא עדיין לא נעקר לגמרי מהמדרגה הזו, הוא לא נעקר לגמרי מהמדרגה של תורת אמך, של בא מלאך ומלמדו כל התורה כולה במעי אמו, שזו מדרגה של לוחות שניות שלומד תורה ומשכחה, שאז ההתרה להתפלל עם העבריינים היא מדין התרת נדרים דיום כיפור שניתנו בו לוחות שניות ששם נאמר משכחה.
אבל קטן שאינו צריך לאמו, כלומר, הוא כבר לא צריך למדרגה של תבוא האם ותקנח צואת בנה, הוא לא במדרגת יוכ"פ של בעלי תשובה במדרגת לומד תורה ומשכחה, אלא הוא אינו צריך לאמו, כי הוא שייך למדרגה של קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה, זה כבר במדרגה מדין האב שבו, הוא שייך למדרגה העליונה שהאביו שבו זה א'ב', אותיות א' ב' של שורשי צירופי כל האותיות כולם.
קטן שאינו צריך לאמו, האב מלמד אותו את כל שורשי צירופי האותיות. כשהוא עובר במעי אמו זה תורה דלוחות שניות שזה עומק תורת אמך, לכן נאמר "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך", זה תורה של בעל תשובה, תורה של חטא. מוסר אביך ותורת אמך זה אותו תורה, אמו מלמדת אותו תורה במעי אמו ומשכחה, ואביו מלמדו תורה במדרגת מוסר, תורה של בעל תשובה, "יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך" (משלי כט יז). אבל במדרגה העליונה של קטן היודע לדבר, שתחילתה באותיות והמשכה זה דיבור בפועל, אביו מלמדו במדרגה העליונה את שורשי צירופי האותיות, א' ב', זה העומק שמאיר בחג הסוכות.
בחג הסוכות מתגלה תוקף ההגדרה של אינו צריך לאמו, מצד אחד כל הסוכה כולה נמצאת במדרגה הנמוכה ביותר, "תסכני בבטן אמי", אבל יתר על כן מתגלה בחג הסוכות שהוא יוצא ממדרגת האם התחתונה ועולה למדרגת האב, למדרגת קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. האב מלמד את הקטן תורה בסוכה, וקודם לכן הוא מלמדו "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" (דברים ו ד), כדברי הגמ' שם בסוכה. ברור ופשוט לכל בר דעת שאם המימרא הזו נאמרה במסכת סוכה אזי היא שייכת לסוכות, [בהגדרה רחבה, כל מימרא שנאמרה בש"ס בכל מסכתא שהיא, על אף שלעין הרואה לא רואים שייכות בין המסכת למימרא, כל בר דעת מבין שזה שייך למסכת הזו בנעלמות, רק צריך להוציא מן הכוח אל הפועל, מן ההעלם לגילוי, מדוע זה נאמר שם] ואם זה נאמר בקטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה, מונח כאן שבסוכות נאמר המהלך שמצד אחד יש כאן כמובן את מדרגת אמו, אבל יש גם מדרגה שאינו צריך לאמו ואז הוא ישן עם אביו בסוכה ולא עם אמו, כי הרי נשים פטורות מן הסוכה, בסוכות מתגלה צירוף של האב והבן שישנים יחד בסוכה באין צריך לאמו.
הרי שבעומק הסוכות מתגלה הצירוף של הא' והב' כמו שנתבאר, שזה מדרגת שורש השם טוב. א"כ בעומק ההארה של חג הסוכות כמו שנתבאר בתמצית מאיר האור של כתר כהונה, כתר מלכות, כתר תורה שעולה על גבי שניהם, והאור של כתר שם טוב שעולה על גבי כולם. שנזכה במהרה בימינו לגילוי השלם של כתרו יתברך שמו.